נעמי

נעמי אהבה את הטבע, הכירה בעל פה את הפרחים בשכונה. שום דבר לא ישנה לה את הצבע, הכל אצלה ורוד כי היא עוד לא מבינה. לא, לא, לא, אף אחד לא ראה את זה בא ירד גשם על מטוסי נייר. מה שהוא עשה פחות משעה בתוך הלב שלה אף פעם לא נגמר. נעמי לא יודעת איך זה קרה, כבר אין לה פרפרים יפים בגינה והיא חושבת שהכל בגללה עדיין. נעמי לא יודעת איך זה קרה, כבר אין לה פרפרים יפים בגינה והיא חושבת שהכל בגללה עדיין. נעמי היום כבר גדולה ועושה הצגה שתמיד טוב. אף אחד לא יודע שכל הכאב מתחבא מאחורי קצת וויתו. בשבילה גברים כולם סרטן וזה מטען שקשה לה לסחוב, והיא לא רוצה להיות אמא כי זה בשבילה אחריות על האסתו. מתחילה לשנוא את עצמה, אין לה גם תשובות לשאלות אז מה? ואני משקר אם אני לא אספר לכם שהיא כבר חשבה אפילו לתלות את עצמה. מה? כולה רגשות אשמה. מה? למרות שבא לה אין על מה. כל יום זה עוד יום שיש לה מלחמה. הוא לקח לה ואז ברח לה, היא מרגישה אשמה. הוא חטף לה ואז הוא קטף לה, היא מרגישה אשמה. הוא שוכח, הוא לא יודע שהיא מרגישה אשמה. היא רוצה לחיות אבל היא לא רואה למה. נעמי לא יודעת איך זה קרה, כבר אין לה פרפרים יפים בגינה והיא חושבת שהכל בגללה עדיין. נעמי לא יודעת איך זה קרה, כבר אין לה פרפרים יפים בגינה והיא חושבת שהכל בגללה עדיין. נעמי אל תבכי, אלוהים איתך. את לא ילדה אבל ילדה שבך תציל אותך. עברו יותר מדי שנים, זה מתרבה וזה מחליב עדיין. נעמי לא יודעת איך זה קרה, כבר אין לה פרפרים יפים בגינה והיא חושבת שהכל בגללה עדיין.