מר לי

מה לי סביבה דוחה, יעני. בא לי לשיר שיר, אבל אין שיר כזה נראה לי. לאן כולם רצים? ריאליים. מעדיף לקחת זמן וסתם להתעסק במניע צופרים. אותן בחירות, אותם חיים בנאליים, אותן פנים לאנושות ברברית. קשה יותר למצוא כאן בן אדם נורמלי. מרביים בעצבים בכפר גלובלי. אז מי מואר בכלל? מולם שכולם מכוער. נהיה מבן אדם פשוט וחצי מחובר. והעניין שכל אחד רוצה ישר צ'ופר ומוכן להתקדם מעבר הנורמלי. רק תוכניות מה לעשות, מה טוב, מה רע לי עם דאגות יומיומיות בכל סיבוב אסטראלי. קשה יותר להתבונן בסבל של אחרים כי חודר וכואב ולא בא לי. אבל חיים הרבה יותר יפים. רוחות נושבות, עולם מדהים. חיים הרבה יותר יפים. אני לא יודע מה האמת, במי אני פוגע, כשמפרט את דעתי על מה שאני שומע. פשוט לא מודע, זורע הרס בחצי פרוטה. סתם חיים הם הזיה, כעת עובדה רק דאגות קטנות וחוסר מטרה, חובות גדולים, לילות נאים בשביל השגרה. חי בלי מורל, טועה מטרה בזמן סערה. לא מבקש תמורה, לא משחק אותה. בחור נפגם, מפחד לטבוע, מאבד הכל אם לא אברג. מפנים דעה, אין נשמה בפנים בלי אמונה. חיי שלווה, התובנה, את ערך בינה. אני מושלם במהותי אך דפוק במחשבה. חבל, נשאר לבד במעגל. קורה לו מה ששם תגיד, זה לא מקובל. אהיה תם עם עצמי כמו אצטרובל онעל, עד שאבין שכל זה לא מתאים בכלל. אבל חיים הרבה יותר יפים. רוחות נושבות, עולם מדהים. חיים הרבה יותר יפים.