מחשבות

יום אחד ישבתי לי לבד על גג, חשבתי. עברתי על כל מיני נושאים, מצאתי אחד, עפתי. חישבתי מה בן אדם צריך כדי להשיג כנות, מה התלות ואיפה הצדק. סיכום פשוט, חיי שלמות הם ההזדמנות להכריז על חירות, סיפוק פנימי, היטב, שלווה, תשובה למציאות. חוקי קיום ברורים לי פשוט, מדהים שכל זה רק פיפס בתוך דעתי. חשבתי, כל הקשיים עשו אותי אכפתי. זכיתי בילדות יפה, נזכרת בחיוך. גדל מר ורדי לטיפוס הלוסטנדרטי, חריג בחוסר מים לזיון. כך אדם בורח עצבים כקרח, משתגע, נובח מהשפעות הירח. חי בעקומה, קובע לעצמו את הערך, נע בהנאה, נודד מהומלס למלך. ואני לא מאלה שחיים שגרה ופלא. זה פשוט נמאס, כן. חי בין אלה שלומדים כל יום במרץ, כי אני בלי שום דרך ושום שם. אז מה יהיה אז? איזה רופס להיות בתוך הבלאנס, להפוך פז. עוד רמיות, האנרגיות זה צ'אנס. שמור על כל רגע כי הוא יקר כפז, אחרת דעת הלוץ תשלוט פה בעולם שכולו קראט. מה הם אומרים? שכל זה רק עניין של להתרגל. איזה פוס. למה אתה רגיל? תגיב לי. ככה בדיוק תראה המציאות שלך. הכל מתחיל במחשבה. אחרי זה בא הרצון. ואז אחריו באים המעשים. כעס כעס אומר אומר שפשוט שפשוט נמאס נמאס. חדל"ת. איך אחרת בעולם שכולו נחטף? בצחות שוחקות בדם ובצק, מתווכחות על היתר שם עם פסג. האם הנעור אולי או שיצר המקולל בכלל? אבל מעל האדמה עדיין העתיד כבר כאן וכולנו עדיין בימי ביניים. שומרים דם חם, שומרים על קוד, על סוד קיום אדם, על בוני העצמות. בשר ודם וחסר זמן בלי מסד לקוות, רק מתפורר כולו מעצלנות. פה לא גלות, לא פיקוד, לא אי שומם, פה כלום. כידוע עצמי של בן אדם היא הוא לא ראוי את הידידות. זו אי טעות של כל אחד להישאר סגור, כי ללא חיבור האנושות כולה תמות. בעולם שכולו קס אה? או שבעולם שכולו מצה? בעולם שכולו קס אה? עולם יפה הוא לא יודע, מחפש ולא מוצא רק משתגע. תגיד לי מי אשם שהוא בעצמו בורח? לא מבין עדיין שהעולם יפה, הוא לא יודע. מחפש ולא מוצא רק משתגע. תגיד לי מי אשם שהוא בעצמו בורח? רק שישמור אותו אשם. לחשוב זה קל, להבין קשה. שהמוח מיד יפה תמיד חולש. אני מזים ומסנן את השיר שמטפטף, כי הוא ימשיך כך להציף כל עוד דמי נושם.