כהרף עין

לא באנו רק לשים פה כמה מילים על הדף, או להאכיל עם כפית שתמחאו לנו כף, ואל תנו לי סכין, אנ'לא סוגד לבשר, כי כבר הגעתי למזלג ואז נסעתי ישר, מוח צר ומקובע, שנים של תודעה כוזבת, חיכית בקופה ואז איחרת ת'רכבת, מבין את העולם רק מלשבת בשקט בחדר, כי מנהיג אמיתי יודע ללכת גם בסוף העדר, בין כאוס לסדר הכל זמני ובר חלוף, אל תפחד מהסוף פשוט תשים לזה סטופ, רואה את הנוף והקיום, בעין בלתי מזויינת, מזהה את הזיוף, כמו נשיקה מחותנת מפוטמת, אוכלים זבל, צורכים הבל, מקבלים את המסר רק דרך סאטלייט, קייבל, על גלגל של סבל, שפוצע רגליים, כי כוח לא שווה כלום עם אזיקים על הידיים… 'שמעתי היפ הופ אינשטיין, הקינג של הפאנצ'ליין' זמן להתעורר עכשיו, לפתוח ת'עיניים, 'שמעתי היפ הופ אינשטיין,ה קינג של הפאנצ'ליין' העבר והעתיד הם אשלייה ובינתיים 'שמעתי היפ הופ אינשטיין, הקינג של הפאנצ'ליין' הכל כמו חול בורח בין האצבעות של הידיים 'שמעתי היפ הופ אינשטיין, הקינג של הפאנצ'ליין' הזמן נשאר, אנחנו שחולפים כהרף עין... מנהיגים פה קמו נפלו, מכרו אמת ושיקרו, חלקם דיברו כדי לדבר, חלקם ניסו באמת, אולי עשו קצת בתכל'ס אבל הבטיחו הרבה, קשה לסגור ת'חודש, שוב אני ריק, בק טו בק עם סגול, לקחתי פור מהכל, פשוט מנסה לחיות בשקט במזרח התיכון, אני בזן כמו נזיר מהמזרח הרחוק, אנ'לא נותן להם לשלוט בי גם פה במחשבות, אף גבוה, כל הקרו שלי באולפן זה מטוס, המשימה היא לפזר את התרבות ברחוב, אני לא נוטש את הספינה גם אם יגיע קרחון, מה לא עברנו ולמרות הכל הצלחנו לשרוד, זה לא סוד שכל זה מחשל, מה שנשאר זה לנתב, את האנרגיה שנמצאת למקום טוב יותר, תקופות עוברות כמו כלום אז בוא נדאג ש... בבילון כבר יעזוב ת'דור הבא בשקט... 'שמעתי היפ הופ אינשטיין, הקינג של הפאנצ'ליין' זמן להתעורר עכשיו, לפתוח ת'עיניים, 'שמעתי היפ הופ אינשטיין,ה קינג של הפאנצ'ליין' העבר והעתיד הם אשלייה ובינתיים 'שמעתי היפ הופ אינשטיין, הקינג של הפאנצ'ליין' הכל כמו חול בורח בין האצבעות של הידיים 'שמעתי היפ הופ אינשטיין, הקינג של הפאנצ'ליין' הזמן נשאר, אנחנו שחולפים כהרף עין... כי לפעמים להצליח זה להפסיק לנסות, אתה צולל בים של שקר בשביל לשחות (לסחוט) מחמאות, על מטבעות לשון שילמתי את המחיר הכי יקר, האי היחיד שלא הגעתי אליו - זה אי אפשר, אולי נשאר צדיק אחד בסדום – תשאל את נצ'י, למצוא את החלום? עדיף ת'חפש איפה אפי, בעצם אין אמת כי המציאות לא אותנטית, אם אתה סובל מהחום, אל תירשם לקורס שפים, והפטנט שלי, להישאר על הבמה בגילי, זה רק בזכות ההבנה שחיובי ושלילי, כשהמסע מסתיים, שניהם אחד משלם, אז הבנאי שבי מאיר, אני עובר ביניהם, יש גשם בשער הרחמים, לא מבינים? שלא צריך לצאת החוצה, הפנינים הם בפנים, לא סתם רוקח פזמונים ולא עוסק בסיכומים, שלושה בתים, ארבעים ושמונה שורות, חיים שלמים...