Blues Taco Bar

התחתית אתה מרגיש את הבדידות, בעיר אמיתית חופשי לשיטוט. המציאות מופרת בגשם שטוף, התפאורה נקרעת כמו נייר שרוף. אהבה פורחת לא באביב, זאת הודעה אלקטרונית, קל לא להשיב. בתוך זיון מאושר וכואב, אני עני ואביון, מודה ועוזב. את לוחשת את שמי ונותנת הכל, אני קורא לך מי בתוך הנחשול. בבריכה ענקית במים צלולים, מביט בקרקעית ואין לי מילים. בשוק האומנים מושק לי יד, נביאים קפצנים והזמן רעד. אדמת זרחורת והשמש בכה, מערה שחורה, הקערה התהפכה. בקרקע שמבד משום מקום עד אינסוף, אני רוח שבני החול על החוף. את לוחשת את שמי ונותנת הכל, אני קורא לך מי בתוך הנחשול. במסלול התנגשות עם הכדור, את מלא התרגשות, פנה טיפה אסור. בית קפה בפינה מגישים אשליות, צריך להיזהר פה לא עושים טעויות. זנבות כוכב שביט במרחב העצום, כותבת מחשבות על איך זה בלי כלום. הלהקה מאלתרת בלוז תקובה, קעקוע שלך, הזרוע של הזמר. את לוחשת את שמי ונותנת הכל, אני קורא לך מי בתוך הנחשול. בלוז תקובה. תקובה. את לוחשת את שמי ונותנת הכל, אני קורא לך מי בתוך הנחשול.